רַב הַמְנוּנָא אָמַר. נִכְתְּבָה אוֹנוֹ בְּאֶחָד בְּנִיסָן נִיתַּן הַכֶּסֶף בָּעֲשָׂרָה בְנִיסָן צְרִיכִין לִכְתּוֹב. אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַבְנוּ כְתָב בְּאֶחָד בְּנִיסָן כֵּן נִגְמַר שֶׁיִּתֵּן הַכֶּסֶף בָּעֲשָׂרָה בְנִיסָן.
Pnei Moshe (non traduit)
נכתבה אונו בא' בניסן. שטר שכתבוהו בא' בניסן וכסף הלואה לא ניתן עד עשרה בניסן צריכין לכתוב כך בשטר אע''פ שנכתב הוא בא' בניסן כן נגמר והותנה ביניהם שיתן לו הכסף בעשרה בניסן כדי שלא יהיה מוקדם:
הלכה: מָצָא אִגְרוֹת שׁוּם כול'. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. אִם הָיָה אִישֻּׁר 6a הַדַּייָנִין הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. רִבִּי חָמָא אָבוֹי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. אַשְׁלֵי דַייָנִין שֶׁבַּגָּלוּיוֹת גָּזְלֵי דַייָנִין שֶׁבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
ואת שאינו אבוד לו וכו'. כלומר שאינו אבוד ממנו לבדו אלא שאבוד ממנו ולכל האדם וכגון אבדה ששטפה נהר שאין אדם מצוי לחזר אחריה ומסתמא נתיאשו הבעלים הימנה ואם מצאה אחד אינו חייב להכריז והרי היא שלו:
את חייב להכריז. ולהחזיר למי שיתן סימן לפי שלא נתיאשו הבעלים שהרי יכול לחזר אחריה עד שימצא:
את שאבוד לו ומצוי לך. אינו אבוד אלא ממנו אבל מצוי הוא לך ולכל אדם שחוזר אחריה ומוצאה:
כן תעשה לחמורו וגו'. מסיפיה דקרא קדריש וכן תעשה לכל וגו' ואשר תאבד ממנו קרא יתירא הוא אלא לומר לך:
גמ' מנין ליאוש בעלין מן התורה. יאוש בעלים שקונה באבידה מנין:
גמ' אם היה אישר הדיינין. לפרש המתני' קאי הא דקתני וכל מעשה ב''ד היינו אישר הדיינים קיום השטר וע''ש שכותבין ואשרנוהו וקיימנוהו נקרא אשרתא דדייני כדאמרינן פ' הכותב דף פ''ה ע''א וסבר ר' ירמיה דכל היכא דשטר מקוים לא חיישינן מידי ויחזיר למלוה:
אשלי דיינים שבגליות. איידי דאיירי באישר הדיינין והוא לשון חיזוק ותוקף נקט נמי להא דר' חמא דהי' רגיל לומר אשלי דיינין החזקים והגדולים שבגולה ומלשון אשלי רברבי הוא הם הגוזלי דיינין שבארץ ישראל מלשון גוזליו ירחף גוזלים ובני יונה וכלומר תקיפי דייני דגולה הם הקטנים שבא''י וכעין דאמר בפ''ו דנדרים חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרי גדולה שבח''ל:
רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. סִימְפוֹן שֶׁיּוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַמַּלְוֶה בִּכְתַב יְדֵי מַלְוֶה פָּסוּל. אֲנִי אוֹמֵר. מִתְעַסֵּק הָיָה בִשְׁטָרוֹתָיו. הָא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר כָּשֵׁר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לְעוֹלָם אֵין סִימְפוֹן כָּשֵׁר עַד שֶׁיֵּצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַמַּלְוֶה בִּכְתַב יְדֵי הַלֹּוֶה. וְהָא תַנִּינָן. שֶׁלֹּא פִיקַּדְנוּ אַבָּא וְשֶׁלֹּא אָמַר לָנוּ אַבָּא וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ שְׁטָר בֶּין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. הָא אִם נִמְצָא פָרוּעַ. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר כְּגוֹן הָדָא דִייַתֵיקֵי. שֶׁאֵין אָדָם מָצוּי לְפַגֵּם דִייַתֵיקִין שֶׁלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
סימפון שיצא מתחת ידי מלוה. שנמצא בין שטרות המלוה שובר על א' משט''ח שלו והוא בכתב ידי מלוה פסול ואין הולכין אחריו שאני אומר למתעסק בעלמא כתבו שראה שטרותיו והכין לו שובר שאם יפרע לו הלוה יהא מוכן בידו ליתן לו:
הא מתחת ידי אחר כשר. לשון בעיא הוא אם דוקא קאמר שיצא מתחת ידי מלוה אבל אם הוא יוצא מתחת ידי אחר כשר הוא או לא וקאמר ר' יצחק דלעולם אין סימפון כשר עד שיצא מתחת ידי המלוה בכתב ידי הלוה וכלומר אם הוא בכתב ידי הלוה אע''פ שיוצא מידי המלוה כשר הוא ודקאמר בכתב ידי מלוה פסול ה''ט דחיישינן דלמתעסק בעלמא כתבו וא''כ אפילו יוצא מידי אחר לאו כלום הוא שאני אומר זה האחר מצאו אבל אם הוא בכתב ידי הלוה ומונח בין שטרות המלוה כשר הוא דנראין הדברים שלאחר שפרעו כולו או מקצתו כתבו והאמינו להמלוה שיהא מונח תחת ידו:
והתנינן. בסוף פרק כל הנשבעין גבי שבועת יתומין שנשבעין שלא פיקדנו אבא ושלא מצינו וכו' דמשמע הא אם נמצא פרוע הוא וסמכינן עליו:
תיפתר. לההיא מתני' כגון הדא דייתיקי ושלא מצינו דקאמרי בשטר צוואה הוא שאם מצאו בשטר צוואה כן היינו סומכין עליו אע''פ שלא ציוה להם בפירוש לפי שאין אדם מצוי לפגום בדייתיקין שלו ובודאי אמת הוא:
הדרן עלך שנים אוחזין
משנה: אֵילּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ וְאֵילּוּ חַייָב לְהַכְרִיז. אֵילּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ מָצָא פֵירוֹת מְפוּזָּרִין מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעִיגּוּלֵי דְבֵילָה כִּכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם מַחֲרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר וְגִיזֵּי צֶמֶר הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולשונות של ארגמן. צמר צבוע ארגמן וסרוק ומשוך כמין לשון:
ואניצי פשתן. רישט''א בלשון אשכנז ובלע''ז פופי''ר:
הבאות ממדינתן. כמות שהן גזוזות כשאר כל גיזות המדינה ולאפוקי הבאות מבית האומן כדקתני סיפא:
וחתיכות של בשר. כשנוהגין לעשות החתיכות שוין במשקל:
וככרות של נחתום. כל ככרות הנחתומין שוין הן אבל של בעל הבית יש להם סימן:
ועגולי דבילה. אין בהם סימן:
ברשות הרבים. שהכל דשין עליהן ואפי' היה בהן סימן נפסד:
מתני' אלו מציאות. מצא פירות מפוזרין. דמסתמא ידעו הבעלים מהן שנפלו ממנו וכיון שאין בהם סימן ודאי נתייאשו והפקר הן וכן במעות מפוזרות והיינו טעמא דכולהו דחשיב במתני':
כריכות. עמרים קטנים. מאלמים אלומים מתרגם בירושלמי מכרכן כריכן:
הלכה: אֵילּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ כול'. מְנַיִין לְיִיאוּשׁ בְּעָלִין מִן הַתּוֹרָה. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק. כֵּן תַּעֲשֶׂה לַחֲמוֹרוֹ וגו'. אֶת שֶׁאָבוּד לוֹ וּמָצוּי לָךְ אַתְּ חַייָב לְהַכְרִיז. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ אָבוּד לוֹ וּמָצוּי לָךְ אֵין אַתְּ חַייָב לְהַכְרִיז. יָצָא יִיאוּשׁ בְּעָלִין שֶׁאָבוּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
ואת שאינו אבוד לו וכו'. כלומר שאינו אבוד ממנו לבדו אלא שאבוד ממנו ולכל האדם וכגון אבדה ששטפה נהר שאין אדם מצוי לחזר אחריה ומסתמא נתיאשו הבעלים הימנה ואם מצאה אחד אינו חייב להכריז והרי היא שלו:
את חייב להכריז. ולהחזיר למי שיתן סימן לפי שלא נתיאשו הבעלים שהרי יכול לחזר אחריה עד שימצא:
את שאבוד לו ומצוי לך. אינו אבוד אלא ממנו אבל מצוי הוא לך ולכל אדם שחוזר אחריה ומוצאה:
כן תעשה לחמורו וגו'. מסיפיה דקרא קדריש וכן תעשה לכל וגו' ואשר תאבד ממנו קרא יתירא הוא אלא לומר לך:
גמ' מנין ליאוש בעלין מן התורה. יאוש בעלים שקונה באבידה מנין:
גמ' אם היה אישר הדיינין. לפרש המתני' קאי הא דקתני וכל מעשה ב''ד היינו אישר הדיינים קיום השטר וע''ש שכותבין ואשרנוהו וקיימנוהו נקרא אשרתא דדייני כדאמרינן פ' הכותב דף פ''ה ע''א וסבר ר' ירמיה דכל היכא דשטר מקוים לא חיישינן מידי ויחזיר למלוה:
אשלי דיינים שבגליות. איידי דאיירי באישר הדיינין והוא לשון חיזוק ותוקף נקט נמי להא דר' חמא דהי' רגיל לומר אשלי דיינין החזקים והגדולים שבגולה ומלשון אשלי רברבי הוא הם הגוזלי דיינין שבארץ ישראל מלשון גוזליו ירחף גוזלים ובני יונה וכלומר תקיפי דייני דגולה הם הקטנים שבא''י וכעין דאמר בפ''ו דנדרים חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרי גדולה שבח''ל:
תַּנֵּי. מָצָא 6b כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ חַייָב לְהַכְרִיז. בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד חַייָב לְהַכְרִיז. אֲלוּמּוֹת בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד חַייָב לְהַכְרִיז.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרה ר' יוחנן ותני לה. אמרה להא דרשב''א ופירש לה משמיה ואלו הן כלי אנפוריא:
כגון בדי מחטין. שתולין בו המחטין והצינוריות והן מזלגות קטנות וכן מחרוזות של קרדומות שיש הרבה כיוצא בהן ואין להם סימן:
אשכח עזיל כריך במקטורה. מצא מטוה אחד שכרוך במקטורן ובמלבוש אחד. בידיה טוו ויביאו מטוה תרגומו בידהא מעזלא ומייתן כד עזל:
כהדא דרשב''א דמתני'. כסתם דבריו של רשב''א במתני' דכל שמצוי כמותו שוב אין לו סימן ואין חילוק בין מצאו ברה''י או בר''ה ולפיכך לא שאל לו באיזה מקום מצאת כדשאל ר' יוחנן לאמוריה לקמיה:
אמר לו הן אשכחתיניה. באיזה מקום מצאת לזה אם בסימטא והוא שביל היחיד או בפלטיא בר''ה:
דהוא בעי מיפתריניה וכו'. כלומר ר' יוחנן לטעמיה אזיל כדמפרש לה לעיל לרשב''א דמתני' דלאו כל הדברים שוין בענין כלי אנפוריא דקאמר אלא כגון אלו שפירש בדין מחטין וכו' אבל מטוה זה אע''פ שאין בו סימן יש למקומו סי' ואם ברה''י מצא המקום סימן וחייב להכריז:
ברה''י. יכול הוא ליתן סימן המקום שנפלו שם:
תני. בתוספתא פ''ב:
כריכות בר''ה אינו חייב להכריז. דמכיון דקטנות הן מתגלגלין ברגלי העוברין בר''ה ממקום למקום ואין זה יכול ליתן סימן במקום שנפלו תחלה:
והאלומות. עומרים גדולים וכבדים ואינם נדים כל כך מחמת רגלי העוברים אפי' בר''ה חייב להכריז:
עִיגּוּלֵי דְבֵילָה. הָדָא דְתֵימַר בְּאִילֵּין עִיגּוּלַייָא רַבְרְבַיָּא. בְּרַם בְּאִילֵּין זְעִירַייָא דְּאַתְייָן מִבָּצְרָה חַייָב לְהַכְרִיז מִשּׁוּם סֵימָנֵי מָקוֹם. חֲתִיכוֹת שֶׁלְּבָשָׂר וּבְתוֹכָן כִּכָּר אַחַת אוֹ כוּלְיָה אַחַת חַייָב לְהַכְרִיז. מַחֲרוֹזוֹת שֶׁלְּדָגִים וּבְתוֹכָן יָרָק אֶחָד אוֹ לָכִיס אֶחָד חַייָב לְהַכְרִיז.
Pnei Moshe (non traduit)
עגולי דבילה. דקתני במתני' הרי אלו שלו:
הדא דתימר באילין עיגוליא רברביא. עיגולין הגדולים שהם נעשים בכל מקום ומצוין הן ואין בהם סימן:
ברם באילין זעירייא דאתיין מבצרה. ניכרות הן כמו שעושין אותן בבצרה וקטנות הן:
חייב להכריז משום סימני מקום. לפי שיש בהן סימנים כמו שבאים ממקום בצרה ויכול זה ליתן בהם סימן ולפיכך חייב להכריז:
חתיכות של בשר ובתוכן כבד א' או כוליא אחת. סימן הוא וחייב להכריז:
ובתוכן ירק אחד או לכיס אחד. שמות מיני דגים שבים הם ובפ''ק דכלאים הלכה ו' גבי מרביע מיני חיות שבים קאמר מייתי חוט וקשר באודניה דלכיסא ובאודניה דיריקא ואינון שייפין דין עם דין ומזרעין והכא כיון שאינם מצוין הן וכשישנן בתוך מחרוזות של דגים אחרים כבר יכול ליתן בהם סימן וחייב להכריז:
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁינּוּי חַייָב לְהַכְרִיז. כֵּיצַד מָצָא עִיגּוּל וּבְתוֹכוֹ חֶרֶס כִכָּר וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל כְּלֵי אֶנְפּוֹרִיָּא אֵינוֹ חַייָב לְהַכְרִיז.
Pnei Moshe (non traduit)
כל כלי אנפוריא. כלים חדשים שלא שבעתן העין כדמפרש בגמרא ולשון אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה:
מתני' פירות בכלי. סתם כלי יש בו סימן:
כמות שהוא. ריקן:
כיס. יש בו סימן לבעלים:
ציבורי פירות. סימנן מנין או מקום:
שלשה מטביעות זה ע''ג זה. או יותר והמכריז אומר מטבעות מצאתי וזה בא ואומר כך וכך היו או כך וכך היו מונחים זה על זה:
כדי יין וכו'. הנמצא בספרי הדפוס כאן נמחק:
מתני' מצא עיגול. של דבילה ובתוכו חרס שאינו דרך ליתנה בתוכו וקסבר ר' יהודה דהוי סימן:
הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁינּוּי כול'. תַּנֵּי. בִּמְשׁוּקָּע בּוֹ. הָכָא אַתָּ מַר. בִּמְשׁוּקָּע בּוֹ. וָכָא אַתָּ מַר. בְּנָתוּן בּוֹ דֶּרֶךְ הִינּוּחַ. הֵן דְּתֵימַר בִּמְשׁוּקָּע בּוֹ. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְהֵן דְּתֵימַר בְּנָתוּן בּוֹ דֶּרֶךְ הִינּוּחַ. בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וַאֲפִילוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּנָתוּן בּוֹ דֶּרֶךְ הִינּוּחַ אֲנִי אוֹמֵר. דֶּרֶךְ נְפִילָה נָֽפְלָה עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני במשוקע בו. שנינו בברייתא אחת דמפרשה להמתני' דהא דקאמר ר' יהודה עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות הוי סימן דוקא במשוקע בו וקא ס''ד דה''ט משום שאני אומר לדעת נתנו בתוכו ולפיכך חייב להכריז שהנותן בתוכו ישים אל לבו ויאמר כך וכך נתון בתוכו אבל אם הי' עליו דרך הינוח בעלמא אפשר שמאליו נפל ואין זה משים אל לבו לומר סימן כזה לפי שהוא בעצמו אינו יודע כלום מזה ומתיאש ממנו והלכך אינו חייב להכריז ובתוספתא שלפנינו בפ''ב תניא איפכא דגריס התם כתוב בחרס ונתון ע''פ חבית בנייר ונתון ע''פ עיגול חייב להכריז. והיינו דמקשי הש''ס הברייתות אהדדי הכא את אמר וכו' והכא את אמר בנתון דרך הינוח. ולפי שהיו הברייתות מורגלין בפיהם קיצר הש''ס ולא העתיקה:
הן דתימר. ומשני לא כדקס''ד אלא אפי' הוא בדרך הינוח עליו לפעמים משים אל לבו לזכור שהוא בתוכו ואומר לסימן והא דקתני דוקא במשוקע בו בשנפל בר''ה ובשאינו משוקע בו מתיאש הימנו לפי שחושב שהסימן לא יהא מונח במקומו ויפול ממנו מחמת רגלי העוברין עליו והא דקאמר אפי' בנתון בו דרך הינוח בשנפל ברשות היחיד:
ואפי' ברשות הרבים. וקאמר הש''ס דלא היא אלא אפי' ברשות הרבים בנתון בו דרך הינוח ואני אומר דרך נפילה נפלה עליו בתמיה וכלומר שאפי' בר''ה הוא אם אנחנו רואין שנתון בו דרך הינוח ובמתכוין מהיכי תיתי אני אומר עליו שדרך נפילה נפלה עליו דודאי נראין הדברים שבמתכוין הניח זה החרס הכתוב עליו להיות לו לסימן:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כְּלֵי אֶנְפּוֹרִיָּא אֵינוֹ חַייָב לְהַכְרִיז. אָֽמְרָהּ רִבִּי יוֹחָנָן וְתַנֵּי לָהּ. וְאֵילּוּ הֵן. כְּגוֹן בַּדֵּי מְחָטִין וְצִינּוֹרִיּוֹת וּמַחֲרוֹזוֹת שֶׁלְּקַרְדּוּמוֹת. אֲמוֹרֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק בַּר טֶּבְלַיי אַשְׁכָּח עֲזִיל כְּרִיךְ בְּמִקְטוֹרָה. אָתָא גַבֵּי רִבִּי יִצְחָק וְאוֹרֵי לֵיהּ כְּהָדָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּמַתְנִיתָן. אֲמוֹרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אַשְׁכָּח עֲזִיל כְּרִיךְ בְּמִקְטוֹרָא. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. הֵן אַשְׁכַּחְתִּינֵיהּ. בְּסִימְטָא. בְּפַלָטְיָא. דּוּ בָעֵי מִיפְתְרִינָהּ כְּהָדָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּמַתְנִיתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרה ר' יוחנן ותני לה. אמרה להא דרשב''א ופירש לה משמיה ואלו הן כלי אנפוריא:
כגון בדי מחטין. שתולין בו המחטין והצינוריות והן מזלגות קטנות וכן מחרוזות של קרדומות שיש הרבה כיוצא בהן ואין להם סימן:
אשכח עזיל כריך במקטורה. מצא מטוה אחד שכרוך במקטורן ובמלבוש אחד. בידיה טוו ויביאו מטוה תרגומו בידהא מעזלא ומייתן כד עזל:
כהדא דרשב''א דמתני'. כסתם דבריו של רשב''א במתני' דכל שמצוי כמותו שוב אין לו סימן ואין חילוק בין מצאו ברה''י או בר''ה ולפיכך לא שאל לו באיזה מקום מצאת כדשאל ר' יוחנן לאמוריה לקמיה:
אמר לו הן אשכחתיניה. באיזה מקום מצאת לזה אם בסימטא והוא שביל היחיד או בפלטיא בר''ה:
דהוא בעי מיפתריניה וכו'. כלומר ר' יוחנן לטעמיה אזיל כדמפרש לה לעיל לרשב''א דמתני' דלאו כל הדברים שוין בענין כלי אנפוריא דקאמר אלא כגון אלו שפירש בדין מחטין וכו' אבל מטוה זה אע''פ שאין בו סימן יש למקומו סי' ואם ברה''י מצא המקום סימן וחייב להכריז:
ברה''י. יכול הוא ליתן סימן המקום שנפלו שם:
תני. בתוספתא פ''ב:
כריכות בר''ה אינו חייב להכריז. דמכיון דקטנות הן מתגלגלין ברגלי העוברין בר''ה ממקום למקום ואין זה יכול ליתן סימן במקום שנפלו תחלה:
והאלומות. עומרים גדולים וכבדים ואינם נדים כל כך מחמת רגלי העוברים אפי' בר''ה חייב להכריז:
משנה: וְאֵילּוּ חַייָב לְהַכְרִיז. מָצָא פֵירוֹת בְּכֶלִי אוֹ כֶלִי כְמוֹת שֶׁהוּא. מָעוֹת בְּכִיס אוֹ כִיס כְּמוֹת שֶׁהוּא. צִיבּוּרֵי פֵירוֹת צִיבּוּרֵי מָעוֹת שְׁלֹשָׁה מַטְבֵּיעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה. כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְכִיכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְגִיזֵּי צֶמֶר הַלְקוּחוֹת מִבֵּית הָאוּמָּן. כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן חַייָב לְהַכְרִיז.
Pnei Moshe (non traduit)
כל כלי אנפוריא. כלים חדשים שלא שבעתן העין כדמפרש בגמרא ולשון אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה:
מתני' פירות בכלי. סתם כלי יש בו סימן:
כמות שהוא. ריקן:
כיס. יש בו סימן לבעלים:
ציבורי פירות. סימנן מנין או מקום:
שלשה מטביעות זה ע''ג זה. או יותר והמכריז אומר מטבעות מצאתי וזה בא ואומר כך וכך היו או כך וכך היו מונחים זה על זה:
כדי יין וכו'. הנמצא בספרי הדפוס כאן נמחק:
מתני' מצא עיגול. של דבילה ובתוכו חרס שאינו דרך ליתנה בתוכו וקסבר ר' יהודה דהוי סימן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source